להידלק

גלבוע דקר   

     "ספר לי על חיסרון שיש לך", הפתיע מנהל החברה ואסף, שחשב שהוא יודע מה שואלים בראיון, הופתע ולקח נשימה שעוזרת לחשוב. במקום להתרכז בשאלה הוא קודם כל חשב לעצמו שמיד כשהוא יוצא משם הוא מרים טלפון לאורית השקרנית, שסיפרה לו בפרטי פרטים את מהלך הריאיון כששכבו על מיטתו שעה אחרי שהכירו. "סמוך עליי, גם את המנהל הזה אני מכירה טוב והוא לא מאלה שמחליפים מהלכים, או תנוחות", אמרה מחויכת ומרוצה.
אסף השתדל לא לעשות פרצוף מופתע. למרות שהוא היה מאוד. מה שכן הציק לו זה מדוע שינה המנהל את השאלות, אולי הוא יודע עליו ועל אורית? אבל איך הוא יידע? אסף מכיר אותה בקושי שבועיים והוא ואורית נפגשו רק פעמיים מאז הפעם הראשונה. יכול להיות שהוא עשה טעות כשאישר אותה כחברה שלו בפייסבוק? אסף הרגיש כמו שהוא מרגיש תמיד כשהוא בשירותים, מנסה לחלץ מהזיכרון את התשובה בתשחץ, ואז בהבזק של רגע מצליח.

   "אני מודה שאני אוהב לקחת סיכונים" שמע אסף את עצמו אומר וחשב כמה טמבל אני יכול להיות! אך שוב היה משוכנע שפרצופו לא הסגיר אותו. "למשל…" הקשה מנהל אגף תחקירנים בתוכנית של אילנה דיין, בועז מרקוביץ, או כמו שכולם כינו אותו, מרקוביץ. הוא לבש מכנסי כותנה אפורים, חולצת טריקו לבנה פשוטה ומעליה ז'קט שחור דהוי מעט. אסף התרשם מהלבוש וחשב על כך שבכל רגע נתון מרקוביץ יכול להפוך מבחור צעיר ומגניב, ל"מנהל התחקירנים הנוקשה" בעזרת לבוש מתוחכם שכזה.
אסף לקח נשימה ארוכה ואמר, "למשל יש לי תחושה שאחת השאלות הבאות שלך תהיה משהו בסגנון 'מה אף אחד לא יודע עליך?'"
המנהל חייך בצד אחד של הפה כאומר מתחיל להיות פה מעניין עכשיו ששנינו כבר הבנו מה קורה כאן, וסימן עם ידו הימנית בתנועה סיבובית ימינה כשכף היד מופנית מעלה, כמו שחקן טניס שולחן סיני מוכשר, תנועה שמזמינה את אסף להמשיך ולשפוך, או "לזמר" כמו שאומרים התחקירנים לפעמים על אחד המקורות שלהם.

"כשהייתי בן שנתיים אחי ואני שרפנו את הבית" אמר אסף במהירות וסגר את המשפט כמו שטורקים דלת. עינב, סגניתו של המנהל שעד עתה היתה שקטה ולא מורגשת (ואסף חשד שהיא מתלמדת אז הוא התייחס אליה מספיק כדי להראות שהוא אנושי, אבל לא יותר מידי כדי לא לפגוע במעמדו של המנהל) פלטה באחת "עשיתם מה?!"
"אחי התאום ואני", אמר ועצר לרגע כדי לאפשר להם להתמודד עם המידע, כי כרגע זה לא רלוונטי, "כשהיינו בני שנתיים בערך, קמנו באמצע הלילה כשכולם ישנו, וכולם זה אומר ההורים שלנו, אחות ואח בכור, וצעדנו למגירת הגפרורים במטבח, שהיתה באופן די מפתה המגירה התחתונה שהכי קל להגיע אליה. אחד מאיתנו לקח את הגפרורים, נשבע שהייתי אומר מי אם הייתי זוכר, אבל אני לא, והלכנו לחדר של אחי הגדול גדי. זה לא שלא אהבנו את גדי או משהו כזה, אבל הדבר היחיד שחשבנו לשרוף זה את השטיח שלו משום מה".
שוב הוא עצר, הפעם כדי לעצור ולהביט אם הקהל עדיין איתו. אני אראה לאורית הזאת כשאפגוש אותה כבר מה זה, הוא חשב בינתיים. כמה היא הולכת לסבול שבגללה איבדתי את העבודה.

"תמשיך" אמר מרקוביץ ושמח שהשליטה חזרה לידיו.
אחד מאיתנו החזיק את הקופסא אני מניח, והשני גירד את הגפרור כמו מטוס ממריא על המסלול השחור. אני בטוח שהתרגשנו מהאש, כי עד גיל מאוחר התרגשנו מאש כל פעם שהיא נדלקה", אמר אסף ושם לב שהוא לא יכול לעצור באמצע המשפט למרות שהוא היה שמח למחוק את מה שאמר הרגע. "בהתחלה שמחנו שהצלחנו, אבל אחרי כמה שניות או דקות הבנו שאנחנו לא יכולים לכבות את האש ולחזור לישון כאילו כלום לא קרה. אחד מאיתנו, שוב, אני לא זוכר מי וגם ההורים שלי לא, הלך לחדר השינה שלהם ואמר שיש שריפה. אמא שלי אמרה שזה בסדר ואפשר לחזור לישון, אז אותו אחד חזר לחדר עם השטיח הנשרף ואז הבין שהוא צריך להתאמץ יותר. הוא חזר להורים והפעם הם התעוררו ורצו לחדר. גדי, שכבר הבין שהחלום על ל"ג בעומר הפך למציאות קפץ מהמיטה ודילג מעל השטיח הבוער החוצה מהחדר. אבא שלנו ניסה ללא הצלחה לנצח את השריפה שאחזה גם במיטה בזמן שאימא התקשרה למכבי האש ומה שאני זוכר ממש טוב זה אותנו, עומדים במדרכה מול הבית, אגב, קומה שלישית בבניין חדש בת"א והחדר של גדי בוער כשהאש מנסה גם כן לברוח מהבית משום מה".

אסף סיים לספר. מרקוביץ חשב "מה לעזאזל אני עושה עם המידע הזה", ועינב היתה די בהלם. היא לא תודֶה בזה אבל היא מצאה את המופרעות והביטחון הזה של אסף דווקא די מושך, למרות שבמבט ראשון הוא ממש לא הטיפוס שלה.
אחרי שתיקה משולשת ארוכה מספיק שאל מרקוביץ, "תגיד אסף, היית מוכן לשקר כדי להתקבל לעבודה הזאת"? ואסף שאל בחזרה, "תגיד מרקוביץ, היית מוכן לשקר למישהו שאתה מנסה לחשוף בתחקיר שלך, או אפילו סתם מישהו שיכול לתרום להשיג מידע שאתה מחפש? אז גם אני."

   אסף אף פעם לא אהב את בן גוריון, לא ראש הממשלה ולא הבר התל אביבי החשוך והחנוק. אבל שם אורית רצתה להיפגש והיא אמרה שיש לה הודעה חשובה עבורו בקשר לעבודה, ולא, היא לא תגיד לו את זה בטלפון. בין עשן סיגריות וגו'ינטים הוא ראה אותה מתקרבת, סקסית וחושנית ועם חיוך מרוצה וממזרי.

תגובות:


Copyright © 2019. All rights reserved.

Posted נובמבר 6, 2014 by חי בספר in category בלוג

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*