אני מים

גלבוע דקר

.  יורד גשם, היא שוטפת כלים ובוכה ים של דמעות. "אני מים" היא ממלמלת לעצמה ומאפשרת לידיה הרטובות לגלוש מהכיור לאוויר, בדיוק מעל לכפות רגליה החשופות והנרטבות. "אני מים" היא ממשיכה למלמל בלי הפסקה, "אני מים" היא צוחקת ודמעותיה מרטיבות את אפה. "אני מים" היא אומרת בקול רם וכעת היא בוכה. דלת הבית נפתחת, זאת היא שפותחת אותה? היא כבר לא בטוחה. מתוך עיניה המביטות מטה היא מבחינה ברגליה היורדות במדרגות. אף אחד לא מדליק את האור ובחושך היא שומעת את קולה שלה, "אני מים! אני מים!!" הלחשוש חסר הביטחון התעצם והפך לצעקה רמה. כעת כל השכנים יודעים היא חושבת, היא רואה את הצל הקטן שעיניהם עושות על עינית הדלת, הם מציצים בי היא חושבת ומחזקת את הקשר בחלוקה הלבן שמכסה את גופה. שיערה הארוך פזור ברישול על גבה ויוצר מראה של ענפים דקים חסרי עלים. כל השכנים יכולים לראותי, אני נוזלת לרחוב כמו מי התהום של נשמתי, כמו הגלים שמחקו את זיכרונותיי, היא חושבת בעוד הקולות מתגברים מכל עבר- "אני מים".

.   בקומת הקרקע האור שפורץ מדלת הכניסה מסנוור אותה. היא שומעת את המילים אך לא מקשרת לתמונה. בחור עם קסדה, חבילה בידו, גם הוא בהד, גם הוא רוטט, הוא קורא לה גברת, "תעצרי שנייה גברת, את לא לבושה, את תתקררי, מי מים? בסדר, את מים", הוא אומר ומניח את הקסדה שמתגלגלת עד שנחבטת בקיר. היא מכסה את אוזניה, גם הקסדה בהד וגלגולה על הרצפה חודר למוחה בקול עצום. את החבילה שבידו מניח הצעיר בזהירות מתבקשת על רצפת המבואה לבניין. פעם הייתי אחראית על הרצפה היא חושבת, פעם כולם באו אליי לדירתי. הייתי פותחת חריץ לאלו שלא אהבתי והם הפקידו בידי את השליטה בוועד הבית, את אלו שאהבתי כיבדתי בתה ועוגיות שהכנתי בעצמי. הם באו להתייעץ, האם לשפץ, מה לעשות עם הצנרת, מה בנוגע לתקציב, וקראו לי גברת. גברת, גברת, ניער אותה השליח וטיפות גשם מחליפתו הפלסטיית הועפו על פניה. "גם אתה מים, גם אתה מים, גם אתה מים! אנחנו מים, אני מים!" היא ניסתה להרים את ידיה לאוויר לתנוחת ניצחון ואושר.

..   עכשיו היא מאושרת, הם מים, אך ידיה לא זזו, לא היה להן מקום משום מה. כוח אדיר בולם אותה, אני מים ואתם הסכר שלי היא חשבה, כל מים מגיעים לסכר היא פחדה. הכל בסדר ותנו לעבור, חבר'ה לזוז, הכל בסדר, אנחנו פה ונטפל בה. נטפל במי היא חושבת, אני מים, אתם לא, אתם צריכים את עזרתי, הבנתי, אני הבנתי אני הבנתי אני הבנתי אני מים אני מים אני. היא כבר לא התנגדה כשהשכיבו אותה על האלונקה, היא לא דאגה גם כשהשקט הסתער עליה ולקח פיקוד, בטח לא כששפתיים רבות שראתה מסביבה זזו ונעו ורק קול אחד נשמע. את מים אמרו השפתיים, את מים ואנחנו לא, אנחנו מקנאות בך כי את מים, את מים. השפתיים התרחקו ממנה בעצב, היא לא רצתה להיפרד מהן, אני מים היא חשבה, גם אתן שפתיים, תהיו יום אחד מים היא אמרה להן בעיניה. אמתין לכן בים, אהיה הגשם שייפול עליכן מחר, תשתו אותי, תלבשו אותי ותהיו גם מים.

.   "שמישהו יפתח מטרייה היא נרטבת", אמר הפארמדיק. הגשם הכבד נחת על גופה הקשור ברצועות והיא סירבה לעצום את עיניה או לסגור את פיה. אנחנו מים, ברוכים הבאים אליי מים, חייכה. יש לי מזל, חשבה בזמן שהובילוה אל אמבולנס שחנה רחוק.

.   "נכון גברת", הודה הפארמדיק, "את צודקת בהחלט- אנחנו מים", אמר וחייך חיוך מר מתוק.

תגובות:


Copyright © 2019. All rights reserved.

Posted אוקטובר 5, 2014 by חי בספר in category כתיבת ספרי זיכרונות

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*